סין (או: חודש ראשון במזרח)

אז איך זה מרגיש, טיול ארוך סוף סוף? ואיך עבר עלי החודש שביליתי בסין?

…

לא קל בהתחלה, מתגעגע למשפחה ולחברים (אבל ממש לא לתל אביב).

משחרר, שאחרי שבוע זה עובר.

מלחיץ, להתקע מחוץ להוסטל שלך בשתיים וחצי בלילה, כי הסורגים סגורים ואין אף אחד שיפתח.

כיף, לשכור חדר אחר בשלוש בלילה, בפנטומימה, מאיזה סיני מנומנם, ולקשקש שעה עם קנדי מצחיק שעוד לא הלך לישון.

מייאש, שהסינים לא מבינים אותך, וקשה להסתדר.

מעודד, לגלות שאחרי כמה ימים זה כבר לא כל כך נורא, ושאין כמו לדבר בעברית ולקבל תשובות בסינית (כשכמובן שאף אחד לא מבין את השני).

שונה, לגלות את הקרטיב תירס וקרטיב אפונה.

קסום, לאכול ארוחת ערב על מרפסת מעל נהר היאנגצה, בערוץ דילוג הנמר, בנוף מהיפים שיצא לי לראות.

קשה בהתחלה, להתרגל לטיול, להתארגנויות, ולמקומות חדשים כל יומיים.

ממכר, אחרי שבוע.

אדיר, לנגן עם חבורת סינים שפגשתי ברחוב, ולא מבינים מילה באנגלית.

מעייף, להכיל כל כך הרבה מקומות בכל כך מעט זמן (כן, חודש זה ממש מעט זמן במונחים סיניים).

הזוי, לראות מחשב נייח על רפסודה באמצע הנהר. אה, ולגלות שמי שיושב לידו עסוק בצפייה בפורנו.

גאוני, להזמין כרטיס לאוטובוס, כשאתה מצביע על מילים בשיחון, והסוכנת מקלידה משפטים בגוגל טרנסלייטור, ומראה לך את התרגום.

מרגיז, לצאת משדה התעופה בצ'נגדו, ולראות ערפיח במקום שמיים.

יותר מרגיז, לגלות ערפיח אפילו כבד יותר בבייג'ינג.

ממש מרגיז, להבין שאחרי כמה ימים בבייג'ינג, הממשלה סוגרת את כל המפעלים בעיר לכבוד יום העצמאות, וכל הערפיח נעלם.

חוויה, לאכול צהריים עם זקנות מקומיות, בפתח המקדש הקטן שלהן, אחרי שהזמינו אותי להצטרף בשפת הסימנים.

מרתק, לפגוש הולנדית מקסימה שעבדה חצי שנה באפריקה ושנתיים בוייטנאם.

עוד יותר מרתק, לפגוש בריטי שתפס טרמפים מאנגליה ועד דרום אפריקה, דרך ישראל (וסוריה).

מיוחד, לעלות על פסגה של הר קדוש לסינים, עם מקדש עצום ומוזהב עליו, וכל העננים מתחתיו.

משעשע, לרדת מההר כשקופים גדולים מקפצים כמטר ממך.

חמוד, אבל ממש, לראות פנדות במציאות. ולחכות לרגע שהם יורידו את התחפושת, ובנאדם יצא משם. אה, וגם לראות פיירפוקסים!

מסקרן, להזמין אוכל מקומי בכל מיני נודלסיות ודאמפלינגיות, בלי להבין מה מזמינים. מממ, וגם לקבל מנה עם כל מיני ציפורניים ועצמות של… אין לי מושג של מה.

מופרע, לגלות שהסינים באמת אוכלים הכל (נניח, סוסוני ים).

מקסים, לבלות יומיים בג'יוזאיגו, עם בריכות המים בחמישה צבעים.

קורע, לרדת לתוך מקלט אטומי תת קרקעי ישן, ואז לעבור דרך מבוך שדים.

מעניין, שהכפריים הסינים חיים כמו לפני מאה שנה, גם אם הם גרים במרחק הליכה קצרה מעיר של שלוש מאות אלף איש.

ומגוחך, לראות שאין להם מים זורמים, אבל יש צלחת לווין.

מפחיד, להגיע לבייג'ינג ולשמוע ששיכור דקר שלושה אנשים למוות (ופצע עוד שלושה עשר), ברחוב של ההוסטל שלנו.

מטורף, לראות את הסינים חוסמים שכונה שלמה בתוך שעה, באמצעות אלפי שוטרים, לכבוד חזרות למופע המרכזי של יום העצמאות שלהם.

מדהים, פשוט מדהים, לראות את האיצטדיון האולימפי החדש. יצירת מופת שאני מאושר שיצא לי לראות מקרוב.

מצחיק, שיש עדיין ילדים שמסתובבים עם המכנסיים עם החור בתחת.

מופרך, ששוטרי בייג'ינג סורקים את התיקים של כל מי שעושה צ'ק אין לחדר כלשהו בסביבות כיכר טיינמאן.

מתסכל, להגיע לחומה הסינית, וללכת עליה בתוך ענן, בלי לראות שום דבר שנמצא מחוץ לשביל.

נפלא, להגיע כמה ימים אחר כך, ולראות את החומה בכל הדרה.

חופש אמיתי, לפגוש זר סיני באוטובוס וללכת לאן שהציע.

ונהדר, לצלם. הנה עוד תמונות נבחרות (אני עדיין עובד על להעלות את אלף התמונות שצילמתי בסין):

http://www.flickr.com/photos/41945903@N04/

…

זהו, בערך.

קצת ארוך, אבל מקוה שמעכשיו יצא לי לעדכן יותר (היה קשה עם האינטרנט בסין, באמת).

ובינתיים, הגעתי לקטמנדו, נפאל. פרטים בקרוב…

…