מי שכבר טייל כתרמילאי בעבר, יודע שזה לא פשוט בהתחלה. אתה מגיע ליבשת אחרת, שבה רוב האנשים מדברים בשפה שאתה לא מבין, ואתה עוד לא קולט, מה בדיוק עושים פה, איך, מתי, ואיפה.
אז הפעם, כשזה כבר לא הטיול הגדול הראשון שלי, קל לי ממש להסתדר. ולמרות זאת, אני מבין שעוד יקח קצת זמן עד שהטיול שלי ייכנס לקצב המיוחד הזה, שבו פשוט קמים בבוקר, והכל מסתדר מעצמו, כמו שמרגיש נכון באותו רגע.
…
ואז, אחרי טיסות יותר מדי ארוכות, ולילה אחד קצר בבואנוס איירס, הגעתי לאוסוואיה.
למי שעוד לא מכיר, מדובר בעיר הכי דרומית בעולם, ושוכנת בקצה הקצה של ארץ האש הארגנטינאית, בפטגוניה.
כבר כשהמטוס התקרב לעיר, נעתקה נשימתי, באמת. אוסוואיה שוכנת על גדותיה של תעלת ביגל (אשר מחברת בין שני האוקיינוסים), כשהיא מוקפת ברכסי הרים מושלגים, יערות ירוקי-עד, ולגונות טורקיז מנצנצות. המטוס חג באוויר, כאילו להשוויץ בנוף המדהים הזה, ונוחת כמעט על המים. וגם העיר עצמה יפה, עם בתים מקסימים בצבעים חזקים, והרבה רוגע.
וכדי לשגע עוד יותר, טרקים רבים מונחים לרגלייך, במרחק קילומטרים בודדים מהעיר. תוך כמה דקות, אני מוצא את עצמי כמעט לבד בתוך טבע מהמם ורחב ידיים, הולך לאט, ומחייך חיוך טפשי.
כי באמת, כל-כך יפה פה.
…
ולקינוח, תמונה מאוסוואיה.
אם בא לכם לראות עוד תמונות, נסו פה.
ובינתיים, כמו שאומרים: המשך יבוא…
…
הרפתקאות חדשות באיכות גבוהה 