דברים שקרו לי בבוליביה

חודש ורבע בבוליביה, בהחלט מדינה משוגעת.
ראיתי המון, ועדיין הרגשתי שראיתי רק על קצה המזלג.
ובכל זאת, הגיע הזמן לעזוב ולהמשיך הלאה.
אבל לפני זה, עוד רשימה רנדומלית, והפעם, "דברים שקרו לי בבוליביה".

…

• בנסיעות אוטובוסים רבות, גיליתי כמה סרטים גרועים, אבל ממש גרועים, מיוצרים בעולם בכל שנה.
• וכמה זמן משקיעים בלדובב אותם לספרדית.
• חלבתי פרה, וגילפתי מעץ ידית של מסור.
• הייתי טכנאי הקלטות ליום אחד (הסברים בקרוב).
• עברתי במעבר הגבול הגבוה בעולם, 4,700 מטר מעל פני הים. וכנראה שגם אחד היפים שבהם.


[אפשר לראות את המשאיות עומדות בטור]

• ניהלתי בפעם הראשונה שיחה על פוליטיקה בספרדית. זה היה הדבר העילג ביותר שעשיתי מימי.
• נכנסתי לסלאר הבוליביאני יומיים אחרי ששתי ישראליות ונהגן הבוליביאני נהרגו שם בתאונה.
• וניסיתי להסביר, במשך ערב שלם לחבורת אירופאים טיפשים, למה אני בטוח שזה רעיון מטומטם לנסוע באותו סלאר ארבע שעות בלילה, כדי לראות את הזריחה.
• וראיתי שם נופים מעולם אחר.
• למדתי איך להגיד "סבבה", "לחיים" ו"חבר" בקוריאנית.


["ג'אן-דהה", "צ'אאן", ו"גיאה", למקרה שתהיתם]

• אכלתי המון אוכל רחוב. די טעים, ומאוד זול.
• וחטפתי שני קילקולי קיבה, בהפרש של חודש ביניהם.
• האחרון קיפל אותי כל כך חזק, שנאלצתי ללכת לרופא מקומי. הוא נתן לי זרק פלא שהעלימה את כל הכאבים ברגע.
• הגעתי לבית הספר לספרדית, וגיליתי שבמקום השער, הקימו מקדש לישו. לכבוד הפסחא.


[באמת]

• נתקעתי פעמיים, למשך כמה ימים, בגלל כבישים חסומים.
• בפעם הראשונה, חסמו את כל הכבישים שמובילים לערים הגדולות(!), זתומרת, אין רכבים שיוצאים ונכנסים. בגלל. למשך ארבעה ימים.
• בפעם השנייה, כשניסיתי לחצות את הגבול לפרו, וגיליתי שכל הכבישים בצג הפרואני חסומים. למשך עשרה ימים, בינתיים.
• אכלתי במסעדה מקומית עמוסת בוליביאנים, שמגישה מנה אחת בלבד, צלי חזיר שומני, וכולם אוכלים רק בידיים. אין סכו"ם בכלל.
• ישב עלי טוקן, טיפס עלי קוף, ופעמיים הצטרף אלי כלב ליום שלם של טיול.


[החיה הכי יפה בעולם]

• פחדתי ממש בפעם הראשונה בטיול, כשהגעתי לבד בארבע בלילה לעיר גדולה וחשוכה במיוחד. ישבתי באיזה דובן קפה ברחוב, וחיכיתי שיעלה האור.
• אכלתי במסעדה הכי טובה בבוליביה. כולל טיפ ומונית, זה עלה לי פחות מעסקית צהריים בגוצ'ה.
• גיליתי שבבתי ספר בלגיים מלמדים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מנקודת המבט הפלסטינית, כמובן.
• וגיליתי שלא קיים לונלי-פלנט בהולנדית. בהתחשב בכמות ההולנדים המטיילים, זה בהחלט הדבר הכי מפתיע שגיליתי בטיול.
• מצאתי את ריכוז המטיילים הישראליים הכי גדול מחוץ להודו. לה-פאז, אם אתם שואלים.
• ושם הבנתי שאפשר לספק בחו"ל כל מאנץ' לאוכל ישראלי, חוץ מאשר לבורקס.


[טיפוסי]

• ביליתי כמה שעות בעיר די גדולה, שבה כנראה הייתי דובר האנגלית היחידי.
• וחוץ מזה, בוליביאני נרגש לחץ לי את היד רק כי גילה שאני מארץ הקודש.

…

זה מה שעולה לי לראש כרגע, בעוד נסיעת אוטובוס ארוכה, בנסיון לחצות את הגבול לפרו.
מקווה שהצלחתי להעביר קצת מהחוויה של המדינה המקסימה והמתוסבכת הזו.

…