טיילתי בערך חודש בהנאה רבה בבוליביה הנהדרת, עד שהגעתי ללה-פאס. בירתה הגבוהה, הצפופה והקרה של המדינה, גרמה לי לרצות ולעזוב מהר. רציתי לעזוב את הקור המבאס, את האוויר הדליל והמזוהם, ובעיקר את הכאוס הבוליביאני, שהצליח, אחרי זמן מה, לעצבן גם אותי.
אז רציתי להמשיך למקומות אחרים וחמים יותר, אבל פרו הייתה יותר מדי קרובה מכדי לדלג עליה בינתיים. אז החלטתי לנסוע לשם, לסמן כמה "וי" על אותם מקומות שסקרנו אותי עוד לפני שהתחלתי לטייל פה, ולהמשיך הלאה. זה נשמע מעפן, וממש לא מתאים לי, "לסמן וי", אבל תכל'ס, זה היה כיף!
…
"וי" מס' 1 – מאצ'ו פיצ'ו.
מדובר (למי שעוד לא מכיר) באטרקציה התיירותית הגדולה ביבשת. עיר עתיקה ומבודדת, שנבנתה בתקופת האינקה, ננטשה כשהספרדים הגיעו ליבשת, כוסתה ביער פראי, ולכן נשתמרה במצב משובח (בניגוד לרוב אתרי האינקה האחרים, שהספרדים הרסו והפכו לאתרים נוצריים). לפני כמאה שנה התגלה האתר, ומאז הוא מושך המוני תיירים, כמה אלפים בכל יום.
בדרך כלל, כשאני שומע כל כך הרבה על מקום כלשהו, ורואה המון תמונות, אני נוטה להתאכזב. באופן מפתיע, המאצ'ו פיצ'ו היה מעניין, מרגש ויפה. הגעתי אליו בטרק-צעצוע מהנה, כך שאחרי שלושה ימים בג'ונגל ואחרי השכמה באמצע הלילה כדי לטפס לאתר לפני המוני המבקרים, הוא מספק בהרבה.
ההיילייט היה לטייל באתר עוד לפני הזריחה, כשאתה נמצא שם כמעט לבד. החוויה של שיטוט בדד בעיר רפאים עתיקה, שנמצאת על הר ירוק ומוקפת בהרים ירוקים מרשימים אף יותר, הייתה נפלאה.
"וי" מס' 2 – קוסקו.
העיר שהייתה הבירה של ממלכת האינקה העתיקה, הפכה היום, בעיקר עקב קירבתה היחסית למאצ'ו פיצ'ו, לבירת תיירות משגשגת. המון אטרקציות מסביב, אוכל טוב מכל הסוגים, חיי לילה מצויינים, מבטיחים שכמעט ואין מטייל שלא מאבד לפחות שבוע מחייו לטובת קוסקו. אני לא שונה. ראפטינג מהנה, המון אלכוהול, עתיקות אינקה, ארוחות מצויינות ואווירה שמחה, השאירו אותי שם קצת יותר מדי זמן. אבל היה כיף.
"וי" מס' 3 – הוואי וואש.
גולת הכותרת של הטרקים בדרום אמריקה, כנראה.
שמונה ימים של הליכה ברמה מרהיבה ומגוונת בגובה 4000 מטרים, כשמעל מתנשאים הרים מושלגים בגובה 6000 מטרים, בינות מישורים מבודדים ורחבי ידיים שמראים את עוצמתו של הטבע. לגונות טורקיז מושלמות, נהרות כתומים, סלעים סגולים, כולם מתחברים לחוויה מרשימה (וקפואה מאוד). בהחלט אחד הטרקים המרשימים והמספקים שהלכתי בשביליהם.
לא "וי" אבל ראוי לציון – האזאנגטה.
טרק סוסים שאורך כמה ימים, באזור עוצר נשימה. הפעם הראשונה שלי על סוס, וזו בהחלט חוויה כיפית. גם בגלל תחושת הרכיבה, וגם בגלל שכשאתה על סוס, אתה מתרכז הרבה יותר בנוף מאשר בשביל שמתחתיך. ואיזה נוף, איזה נוף. הרי האזאנגטה המושלגים, לגונות מדהימות, ערבות ירקרקות, ומדבר צחיח. מרהיב.
…
וחוץ מאתרי החובה האלו, מה עוד עשיתי בפרו?
- טבלתי במעיינות חמים בלילה, עם בירה ביד, אחרי יומיים הליכה בדרך למאצ'ו פיצ'ו.
- טיילתי עם חבר למשך חודש. וזה מוזר, לא לטייל לבד, אבל ממש נהניתי. וכמאמר השיר שבכותרת הבלוג, מכאן אני ממשיך לבד. שוב.
- אכלתי סביח בארבע בבוקר, הכי כיף מאנץ' בקוסקו, מרגישים בבית.
- נהניתי לבשל ארוחות שישי כיפיות, אבל על זה אפשר לקרוא בבלוג הזה.
- אכלתי את הארוחה השנייה הכי טובה שאכלתי בדרום אמריקה, וגם על זה אפשר לקרוא באוו בלוג.
- נהניתי מהמקלחות, בלי שום ספק, הכי טובות שמצאתי בדרום אמריקה, בהוסטל פריוואנה בקוסקו.
- שתיתי יותר מדי אלכוהול. שי, ירדן וגילי, אתן נכס לכל מסיבה.
- והבנתי שכל הדיבור הזה על "פרו-בוליביה" באותה נשימה, הוא פסול. פרו הרבה יותר מפותחת, מסודרת ונקייה משכנתה הדרומית, ולכן, אגב, גם הרבה פחות מעניינת מבחינה תרבותית, לדעתי.
…
ועוד משהו שעשיתי בשבועות האחרונים – קפאתי מקור בכל לילה מחדש.
לה פאס, אגם טיטיקאקה, קוסקו, ווארז ובייחוד הוואי-וואש, כולם נמצאים מעל קו 3000 המטרים, שזה דליל בחמצן, ובעיקר, קר, קר, קר.
ועכשיו, כמו שכבר ציינתי בתחילת הפוסט הזה, הגיע הזמן להמשיך. לאזור חם יותר.
עדכונים בקרוב.
…
הרפתקאות חדשות באיכות גבוהה 
תגיד, אחרי כמה ימים על סוס לא היתה לך בעיה ל… הממ…. לשבת..?
האמת, ובאופן מפתיע –
ממש לא.
חבל על הזמן, הוואי וואש נשמע מדהים