החוויה היפנית שלי הייתה אדירה.
שלושה שבועות עמוסים…
ערים מטורפות שהן שילוב של האלף הקודם, של האייטיז, ובעיקר של העתיד. אוכל פנטסטי, מגוון וכל כך טעים. סדר מטורף בכל מקום, ואובססיביות נפלאה לפרטים. אסתטיקה מושלמת וצבעוניות נהדרת. מקדשים עתיקים וקסומים וטבע מרהיב. אבל בעיקר המון אנשים מתרבות שמרגישה כל כך שונה מכל מה שאני מכיר. בקיצור, ממש ממש כיף.
יפן הייתה בראש רשימת המקומות-שאני-רוצה-לבקר-בהם שלי כבר זמן רב. בדרך כלל זה גורר אכזבה, אבל במקרה הזה, להיפך – הטיול היה מרתק יותר ממה שציפיתי, והאוכל היה הרבה יותר מוצלח ממה שתיארתי לעצמי (אבל על זה אכתוב בפעם אחרת).
[והערה לכל השואלים הרבים: נכון להיום וביחס למערב, יפן ממש לא יקרה. למעשה, היא יותר זולה גם מישראל וגם ממערב אירופה באופן משמעותי, כשגם האיכות של הכל מאוד גבוהה.
בכל אופן, סיכום.
אני מביא לפה קטע מהלונלי-פלנט של יפן, שמסכמת את החוייה ממש טוב. הכותרת שלו היא "יפן גורמת לך לחשוב":
"אולי יותר מכל מדינה אחרת בעולם, יפן גורמת לך לחשוב. זו מדינה שהביטה במערב במבט חודר ואמרה, 'אנחנו ניקח את הטכנולוגיה שלכם, אבל אנחנו שומרים את התרבות שלנו'. זו מדינה שלא באמת סבלה ממסיונריות או קולוניאליזם. יפן מאמינה בדת אנימיסטית בזמן שהיא מותחת את הטכנולוגיה המודרנית אל הקצה. זו מדינה שבה עשרות מיליוני אנשים יכולים להידחס אל תוך ערים צפופות מבלי להתעצבן אפילו לרגע. ובזמם שאתה מטייל ביפן, אתה כל הזמן מתפעל מאיך שהיפנים עושים דברים – וכנראה, שבו בזמן, אתה תוהה, 'למה גם אנחנו לא עושים את זה ככה?'"
…
ועכשיו, הגיע הזמן להמשיך לביקור קצר בפיליפינים.
…