תמונות שלא צילמתי בפיליפינים

שבוע בפיליפינים. אחרי יפן, לא הייתי מוכן לעובדה שמדובר במדינת עולם שלישי, שוק שעבר רק אחרי יומיים בערך. דרום מזרח אסיה, אבל עם השפעות ספרדיות ומערביות מאוד חזקות (לא מעט פעמים חשבתי שאני בקולומביה). בהחלט עשיתי פה כמה דברים מוצלחים.
התחלתי עם קאוצ'סרפינג מהנה אצל ברנש סופר-חברותי שממש אוהב לאכול במסעדות ולחבר בין אנשים. הייתי במסיבת דאב-סטפ של חצי-היפסטרים מקומיים. שתיתי הרבה בירה ממש זולה. ישבתי קצת על החוף של אחד האיים. צללתי כמה צלילות טובות מאוד. ספגתי גם את האווירה המשוגעת של רחובות מנילה (וגם את זיהום האוויר שלה). נסעתי בג'יפני (שזו הכלאה מקומית בין טרקטור, טוקטוק, ומונית שירות), וגם בסירה, באוטובוס מקומי וברכבת (במדינות עולם שלישי לא מדובר בעניין של מה בכך). אכלתי דם של תרנגולת. דיברתי עם הרוכלים שמנסים למכור לך דברים (הפיליפינים ברובם דוברים אנגלית).
ואחרי שבוע, אני יכול להעיד שיש במדינה הזו המון יופי, אבל גם הרבה כיעור. ומכיוון שאני מרגיש פחות בנוח לצלם כיעור, לא צילמתי הרבה בפיליפינים. הנה, למשל, התמונות שלא צילמתי.

  • לא צילמתי את המשפחה השלמה שישנה על קרטונים ליד הכביש המהיר. וגם לא צילמתי את מאות האנשים האחרים שישנו על קרטונים בכל רחבי מנילה המטונפת.
  • לא צילמתי את זיהום האוויר הבלתי נתפס של מנילה, שמרגיש כמו עשן של אלף סיגריות.
  • לא צילמתי את עצמי נתלה על החלק האחורי של הג'יפני (המונית שירות פלוס טרקטור המקומית) בנסיעה הראשונה שלי בעיר. הייתי עסוק מדי בלהחזיק חזק ולא ליפול.
  • לא צילמתי את המלון ההרוס שהשלט "מלון מנילה" תלוי מעליו, ורק מדגיש את הניגוד בין מה שהוא אולי היה פעם, לכל הזבל שמסביבו היום. התכוונתי לצלם, אבל אז גיליתי הולמסית שעומדת ליד הכניסה, וכבר לא היה לי נעים.
  • לא צילמתי אף אירופאי/אמריקאי/קוריאני מבוגר שתלויה עליו פיליפינית. וגם לא את הצעירים יותר, שגם אליהם הייתה צמודה אחת.
  • לא צילמתי את הביוב המסריח והעכברושים של סאבאנג, עיירת צלילה ששוכנת בחוף יפהפה, וכל החלק המרכזי שלה מלא לכלוך וריח רע ופיליפיניות שמציעות לך מסאז'.
  • לא צילמתי את הילדים הקטנים שמגיעים לפני כריסמס לאותו חוף, מהבקתות שלהם באמצע הג'ונגל (!) באי מינדורו, כדי לקבץ נדבות מהתיירים.
  • ולא צילמתי את הצלילות הנפלאות לחופי סאבאנג, את הריף בצבעים אדומים וירוקים וצהובים, ואת צב הים הענק, נחש הים, והשרימפס הצבעוניים. (וכן, אחרי התמונה הקודמת שלא צילמתי, זה אכן גורם לי להרגיש קצת רע.)
  • לא צילמתי את השוק הצבעוני להחריד אבל גם אפור באותה מידה, שמתקיים מתחת לגשר של הרכבת. וגם לא את הצבעים הקאריביים החזקים של הדאון-טאון של מנילה, אחד האזורים היותר כושלים ויותר אקזוטיים של העיר.
  • ולא צילמתי את עשרות האנשים שמתאמנים בחדרי כושר שפתוחים לרווחה אל הרחוב, בחום של שלושים מעלות ומאה אחוזי לחות.

הייתי פה בערך שבוע, ובמקומות מאוד ספציפיים, אז אני לא בטוח שזה הוגן לחוות דעה, אבל בכל זאת.
מעולם לא ביקרתי במדינה שבה העליבות, שקפצה לעיניי בכל רחוב בערך, גרמה לי להרגיש כל כך רע. קצת מעצם היותי מערבי, שבכסף שאני מוציא על טיול במדינה הזו אפשר להאכיל לא מעט אנשים שמסתובבים ברחובות. אבל לא אני הוא זה שאמור להרגיש רע, אלא אולי כל אנשי העסקים הפיליפינים המגונדרים שנוהגים במרצדסים שלהם אל תוך בנייני הענק הנוצצים שבמרכז מנילה, כשבכניסה ללובי המפואר של הבניין יושבים הומלסים על קרטונים, ופולים כינים אחד לשני.

מעניין בפיליפינים יותר ממה שחשבתי, אבל גם קשה פה יותר משחשבתי, לפעמים ככה זה כשמטיילים. ועכשיו אני ממשיך הלאה למדינה קשה אחרת – וייטנאם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה המזרח הרחוק, טיול גדול 3, פיליפינים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על תמונות שלא צילמתי בפיליפינים

  1. פינגבאק: פיליפינים, או: מדגם לא מייצג | אוכל למחשבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s