שבועיים נוספים בוייטנאם, ואני חושב שלא הרבה השתנה מאז הפוסט הקודם, עוד מאותו הכיף הרגוע. לראות ערים מעניינות (סייגון, הוי-אן), לטייל בטבע יפה (דאלאט) עם אנשים נחמדים שפוגשים בכל מקום, לאכול אוכל טוב. ווייטנאם (לפחות נכון להיום) היא מקום נהדר בכדי לבלות בו ימים רגועים ונינוחים.
חוץ מזה, ישנם כל הדברים הקטנים, של טיול. למשל…
למשל, להגיע לעיירה סאפה המושלגת, ולגלות שזה שהשלג הראשון שם מזה 12 שנה, ושהמון וייטנאמים מגיעים במיוחד בכדי לראות אותו. (מצלצל מוכר, ירושלים?)
למשל, לנצל הזמנה מקרית של וייטנאמי, ולמצוא את עצמך ישן באיזה כפר נידח שאין לך מושג איך הגעת אליו, על מזרון עם עוד ארבעה וייטנאמים, אחרי ארוחת ערב עם כל המשפחה והרבה וודקה.
למשל, לשתות הרבה בירה, ולמצוא את הבירה הזולה בעולם (חצי שקל לכוס במגוון מסעדות בהוי-אן).
למשל, ללמד מרוקאית בת 40 להשתמש בצ'ופסטיקס. למשל להשתמש בהם בעצמך ביד שמאל(!). למשל להצליח לנגן על גיטרה שמאלית (היחידה שנתקלתי בה בינתיים).
למשל, להתגלש לתוך מפל קטן, בשכיבה, כשהראש מופנה כלפי מטה(!).
למשל, להסביר להמון אנשים ש, לא, אנחנו לא חוגגים את כריסמס בישראל. ולא, גם לא את ניו יירז איב.
למשל, לגלות שהרוסים השתלטו גם על עיירות החוף של וייטנאם, ושבעיר נה-טראנג קל יותר להשיג תפריט ברוסית מאשר באנגלית.
למשל, לנסות ללמוד כמה מילים בוייטנאמית, ולגלות שזו שפה בלתי אפשרית להגייה.
למשל, לגלות שוייטנאם רחוקה מלהיות מדינה חמה לכל אורך השנה. ולהבין שאף אחד לא יודע את זה, ולכן כל התיירים מגיעים רק עם בגדים קצרים וכפכפים למרות שזה שיא החורף וקר.
למשל להבין שהמטבע המקומי מגוחך, ושלהוציא שני מיליון דונג מכספומט זה בערך מאה דולר. אבל מצד שני, לגלות שארנק שיש בו רק שטרות (כי בוייטנאם אין מטבעות) זה ממש נוח.
או למשל, להגיע לבית בכפר ולגלות שכל המשפחה גרה בבית מעץ עם חזירים בחצר ויושבת (בגלל הקור שבחוץ) מסביב למדורה בתוך הבית, אבל גם צופה בטלוויזיה בלווין.
…
זהו, סיכומון של חודש טעים, מעניין, תיירותי למדי, ומאוד מהנה. מפה, טיסה וכמה ימים בבנגקוק בשביל סידורי ויזה, ומשם למינמאר, הלא היא בורמה.
…
הרפתקאות חדשות באיכות גבוהה 