קסם זר

"בימינו, כאשר חלק כה גדול של המין האנושי נתון לרעיונות כל כך חומרניים ושתלטניים, אפשר רק לשמוח ולהודות על כך שבבורמה אנו יכולים עדיין למצוא ארץ שהיא גן עדן של יופי נפלא, מיושבת באנשים הנמצאים בהרמוניה מושלמת עם סביבתם והמבינים היטב את פירושו של 'עונג החיים'".
[ת.ר קלי, "בורמה", 1905]

קסם.
אפשר להבין את זה עוד כשהמטוס מנמיך מעל ינגון הבירה, ובמקום הערפיח וגורדי השחקים שאנחנו רגילים לראות מעל ערים גדולות, מתגלים משטחים נרחבים של שדות ירוקים ואגמים, משובצים בפגודות זהובות, אשר חלקן כל כך גדולות ובולטות הרבה יותר משאר המבנים שבסביבה. וכבר ביציאה מהשדה, כולם נראים רגועים ושקטים, והגברים בעלי חזות הודית ולבושים בלונג'י שהוא סוג של חצאית מקומית (שלובשים כמעט כל הגברים והנשים במדינה), מה שמוסיף לאקזוטיקה שמתחילה להצטבר. היקום הבורמזי גם מתנהל בקצב משלו, שהוא כמובן איטי בהרבה ממה שאני מכיר. לא איטי במובן ה"שאנטי" של המילה, אלא במובן הרגוע של המילה: הסירה תגיע בסוף, אז שב ותתבונן בנהר היפה, או, נתחיל ללכת עוד מעט, בינתיים שב ותאכל משהו. כלומר, הדברים יקרו, אבל בלי שום תכיפות. פשוט תהנה מהדרך.
בהיותה מדינה בודהיסטית ברובה המוחלט, ההשפעה העמוקה על התרבות המקומית ניכרת במובנים רבים. למשל, עושה רושם שהבורמזים מחייכים הרבה יותר מכל אומה אחרת. כמדינה ענייה, לרוב האנשים יש מעט מאוד במובן החומרי, אך הרבה רוגע, הרבה סיפוק ממה שיש, והרבה אושר טהור שבאמת ניכר על הפנים של כולם. (מאתייה ריקאר, פרופסור לביולוגיה שהפך לנזיר טיבטי, הגדיר אושר כ"תחושת מלאות נעדרת דחיפוּת". אני אוהב את ההגדרה הנפלאה הזו, וגם פה מבהירה את הנקודה.)
חלק גדול מהקסם של המדינה נובע מההרגשה כי היא בעצם שרויה בעבר במובנים רבים, ושהבורמזים עוד לא נכבשו בידי התרבות המערבית, באופן שנדיר למצוא כיום בעולם, בטח שלא באופן כל כך נרחב ובולט כמו בבורמה. הציטוט שבתחילת הפוסט נכתב לפני יותר ממאה שנה, אבל מסכם היטב את ההתרשמות שלי גם היום.

לשחרר.
הטיול (התרמילאי) בבורמה מצריך שחרור מסויים מדברים שאנחנו היום די רגילים אליהם. התשתית התיירותית, כאמור, מאוד לא מפותחת. אז המיטות בדרך כלל לא נוחות, המים במקלחת לא תמיד חמים, אוטובוסי הלילה נוסעים כמו משוגעים ועדיין לוקח להם לילה שלם להגיע, והאוכל, הו האוכל – רחוק מלהיות היגייני, ובעיניי גם רחוק מלהיות טעים (ולמצוא מסעדה שמגישה אוכל מערבי זו משימה לא פשוטה). אבל זה בהחלט חלק מהקסם, של להישאב אחורה בזמן, ולשחרר את הצורך הזה בנוחיות שהתרגלנו אליה כל כך.
וגם הצורך (המערבי?) הזה בידיעה, של מה קורה פה ולאן אני הולך, גם אותו צריך לשחרר, ולסמוך. למשל, ברוב הפעמים שעליתי על כלי רכב כלשהו לא ממש ידעתי לאן אני צריך להגיע, או מתי אני צריך לרדת ממנו. כשהאוטובוס נכנס לעיר חדשה ואני מנסה להבין לאיזו עיר בדיוק, כל השלטים מסביב בבורמזית, ואין לי מושג. וגם לשאול קשה, כי האנגלית פה היא כמו שפה סודית שרק מעט דוברים, ועוד מעט מהם דוברים באופן שוטף. אז לאט לאט התחלתי לסמוך (לא ברור על מה בדיוק), ולהבין שאיכשהו בסוף אני מגיע, ומישהו טורח להעיר אותי ולהוריד אותי איפה שצריך. וגם, שאם טרחתי לעשות את הדרך, בסוף יחכה לי משהו שבאמת יהיה שווה את זה. זה קצת ניו-אייג', אבל לא אכפת לי, כי ככה זה עבד.
אז לפעמים זה קשה, לשחרר את ההצמדויות האלו, לצורך לדעת, ולתנאים, ולרצון שהכל יקרה מהר ועכשיו. אבל כשמצליחים, קורה משהו נהדר: תחושת חופש חזקה מגיעה. והתחושה הזו באמת שווה המון.

להיפתח.
הבורמזים (לפחות אלו שלי יצא לפגוש) הינם ידידותיים ופתוחים בצורה יוצאת דופן. אולי זה כתוצאה מבידוד ארוך לעולם שרק מתחיל להיפתח, אבל כנראה שזה בעיקר נובע מהתרבות הבודהיסטית שכאמור רווחת במדינה, תרבות מאוד מקבלת ופתוחה למה שיש לעולם להציע (וזוהי פרשנות שלי, כמובן). וזה ניכר באינספור סיטואציות: אם מדובר בארוחות שהוצעו לי בכפרים נידחים שבהם לאנשים באמת אין כלום והם עדיין חולקים, או בשיחה כמעט נטולת מילים עם זוג קשישים שהציעו לי להיכנס לביתם בזמן שאני מחכה למישהו, או סתם באנשים שמנופפים לשלום ברחוב. אמנם יש גבול לתקשורת הלא-מילולית האפשרית, אך עדיין, החייכנות והנחמדות הן באמת אוניברסליות. וכשהמקומיים מקרינים גישה שכזאת, גם המטיילים מתחילים להתנהג כך, אחד כלפי השני. אם מוסיפים לכך את העובדה שיש לכולם יותר זמן ופחות אינטרנט, התוצאה היא שיחות ארוכות ומעניינות מצד אחד, והרבה מידע שזורם בין אנשים. אני יכול להעיד שהמקומות שהכי נהניתי בהם היו מקומות נידחים למדי שלא ידעתי על קיומם, עד שלא שמעתי עליהם ממטיילים אחרים. וכך גם בבורמה – הגעתי למדינה בלי תוכנית כלל, התחלתי לשוחח עם אנשים, והדרך בעצם התוותה את עצמה. וברגע שהראש שלי היה פתוח לטיול, זה כבר לא ממש משנה לאן אני מגיע. כי אם אני מחייך, והמטיילים שסביבי מחייכים, והבורמזים מחייכים גם הם, אז יהיה כיף ולא משנה מה. ולא רק שהיה כיף, אלא גם הגעתי למקומות שלא הייתי מגיע אליהם אם הייתי חושב או דואג יותר מדי: אם זו חתונה בכפר נידח, או מקדש מוזהב על ראש של מצוק, או המון כדורים פורחים שמכסים את השמיים בזריחה.

[הערה: הסיפור מהפוסט הקודם היה אמור לפתוח את הפוסט הזה, אבל התארך יתר על המידה. הוא נכתב כדי להדגים את מה שכתוב פה.]
[ועוד הערה: כל מה שנכתב פה נכתב מנקודת מבט של תרמילאי. רוב התיירות בבורמה כיום היא מאורגנת, כזו עם מלונות וטיסות פנים ואוכל מערבי, מה שכמובן לא מסתיר את היופי של המדינה, אך הופך את החוויה לשונה לחלוטין.]

"קל מאד להתעלם מארץ הקסם הזו. בתקופה עצובה זו של חומרנות אתה יכול לחיות שנים בין בני אדם ולא להכירם כלל. אנשים מתוחכמים וערמומיים אינם יכולים לראות קסם. ארצות פלא מתגלות רק לפשוטי המחשבה… האנשים המכוונים נכון לסביבתם מגלים דברים חבויים ומוזרים, נפלאים עוד יותר מכל המוזכר לעיל. הם רואים צפרים המבהיקות באור השמש ופרחים המעטרים את הדשא. הם קוראים פירוש עסיסי למילים ושומעים נגינות מופלאות מרחפות באויר…"
[מייג'ור צ.מ. אנריקז, "ארץ פלאות בורמזית", 1884]

אז לסיכום, מאוד מאוד נהניתי בבורמה. טיול איטי, מלא התרגשות ועמוס ביופי, בו הספקתי לחוות הרבה. ועם זאת, בורמה גדולה ומגוונת תרבותית, כך שזה מרגיש כמעט כמו טיול טעימות די מקרי, שבהחלט משאיר טעם של עוד. אני בטוח שהמדינה תשתנה רבות בשנים הקרובות, ומרגיש בר-מזל על כך שהזדמן לי לבקר בה בנקודת הזמן המדוייקת הזו, שבה כבר מתחיל להיות נוח לטייל, אך הקסם והמסתורין עדיין נוכחים. אבל כשאני חושב על זה, כנראה שגם לפני יותר ממאה שנה כתבו דברים דומים, אז אולי בכל זאת יש עוד קצת זמן…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בורמה, המזרח הרחוק, טיול גדול 3. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על קסם זר

  1. פינגבאק: בורמה, חלק א׳: הרפתקאות ואוכל בורמזי | אוכל למחשבה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s