והעולם סחרר אותי שוב

לטייל זה באמת סוג של כיף טהור. לראות מקומות חדשים ומדהימים, להכיר אנשים מרתקים, למצוא את עצמך בסיטואציות שונות ומשונות. אני מקווה שאני מצליח להעביר לפחות חלק מהתחושות האלו בבלוג, אותן התחושות שגורמות לי לטייל שוב ושוב. אבל, עם כמה שלטייל זה אדיר, זה גם מעייף. לא משנה כמה אנוח במקומות מהממים ושלווים, בסופו של דבר יש משהו מאוד מרגיע בפינה שלך, במשפחה שלך, בחברים שלך (אפילו במדינה היסטרית כמו ישראל).
אז, לא כי אני צריך, אלא כי אני רוצה, לנוח קצת מהתזזיתיות ומהשינוי הבלתי פוסק של טיול, ולחזור לסטטיות המנחמת הזו של החיים הרגילים, בקיצור –
הגיע הזמן לחזור הביתה.

…

איך היה?
אדיר, מעניין, מסקרן, יפה. דחוס לפעמים, רגוע לפעמים. קצת קשה מדי פעם, וברוב הזמן, פשוט כיף, כיף משוחרר ואופטימי ופתוח לעולם.
ואם להיות קצת יותר ספציפי:
ביפן ביליתי שלושה שבועות מרתקים, צבעוניים ומעניינים עד בלי די, בתוך תרבות פנטסטית כל כך, ובאמת שיכולתי לבלות שם עוד זמן רב. השבוע בפיליפינים היה קצר אך מעניין. בוייטנאם, חודש שהיה מהנה, רוב הזמן מעניין ומסקרן, לפעמים בנאלי, וגם טעים מאוד. ובבורמה הקסומה, חודש של מקומות לא מוכרים, מקומיים ידידותיים להפליא, מטיילים מצויינים, נופים יפים, תרבות מרתקת, ושפע של רוגע. וגם, לעצור בבנגקוק כדי לאכול מדי פעם זה תמיד כיף.
בקיצור, אני ממש אוהב את אסיה.

…

הבלוג חוגג כמעט ארבע וחצי שנים מאז הטיול (הגדול) הראשון.
מאז עברו עליי הרבה טיולים, הרבה מקומות, הרבה חוויות.
מאז אני השתניתי וגם נשארתי אותו הדבר בדיוק.
מאז העולם השתנה אבל נשאר אותו הדבר בדיוק.
אז בלי להיות סנטימנטלי מדי, אסיים בשתי שורות של ברייט אייז, שכתב,

And the world's got me dizzy again
You'd think after 31 years I'd be used to the spin

או במילים אחרות:
שלא יפסיקו לנו את הסיבוב של הכדור.

זהו.

…