בטלני הדהרמה, חלק א׳

״מסע התגליות האמיתי אינו למצוא נוף חדש, אלא להיות בעל עיניים חדשות.״ [מרסל פרוסט]

…

בסופו של הטיול הארוך האחרון, נותרו בדרכון העמוס שלי בקושי שני עמודים פנויים, והבנתי שהגיע הזמן להפסיק – שהתרגלתי קצת לברוח, ושצריך להנות יותר ממה שיש. אז חוקקתי לעצמי חוק שרירותי לגמרי: עד שלא יפוג תוקפו של הדרכון הזה, ביולי 2016, אני לא טס לחו״ל (כוכבית, אלא אם זה לענייני עבודה). כי יש לארץ ישראל המון דברים נפלאים ומעניינים להציע, והגיע הזמן לגלות אותם, ובעיקר, כדי לבטל את ההפרדה הזאת בין החופש לבין החיים הרגילים, כדי לקרב אותם קצת יותר. חצי שנה אחרי החזרה לארץ זימנו לי החיים נסיעת עבודה מהנה לשנחאי (שהוארכה לעוד כמה ימים בסיאול), ושנה לאחר מכן הגיעו החגים ואיתם חופש ארוך של שלושה וחצי שבועות. בארץ. היו הרבה רעיונות אפשריים, אבל מה שהכי הצית לי את הדמיון הייתה צפייה בסרט ״וויילד״, שעשה לי חשק עז לחזור ולטייל בשביל ישראל (מה שעשיתי כבר בעבר בהנאה אדירה). אז באותם רגעים הגיתי תוכנית שנראתה לי אזוטרית למדי – להתחיל מקיבוץ דן, וללכת שבוע וקצת במורד שביל ישראל, מה שיוביל אותי בדיוק לעין-דור, שם אשב לשבוע של מדיטציה, ומשם אמשיך ללכת על השביל לעוד שבוע ומשהו, ואגיע עד לאן שאגיע. התחלתי לספר על התוכנית לרוב האנשים שפגשתי בהם, ועד שהגיעו החגים כבר מצאתי שתי שותפות למסלול – עינת לחציו הראשון, ונעה לחצי השני, כשאת המדיטציה אבלה כמובן לבד.
באופן מפתיע, זה אכן קרה.
שלושה שבועות של חופש נפלא בחגים.
עם עינת שהייתה שותפה מופלאה לכל ההליכה בשביל בסופו של דבר, ועם מייקה ונעה שהצטרפו לכמה ימים כל אחת.
ועם המון חוויות שאזכור יותר מאשר את רוב טיולי בחו״ל.
הנה.

…

שבוע ראשון – שביל ישראל.

אובך היסטרי והיסטורי שעיכב את היציאה לדרך ביומיים. רכבת אוטובוס ומונית לכיוון ברעם, שעה של הליכה לכיוון השביל, והתרגשות גדולה כשמצאנו את הסימון הראשון של שביל ישראל. תחושת שחרור מדהימה שמהביאה היציאה לטבע, עם כל מה שצריך בשביל לחיות בתיק אחד על הגב. עקיצות דבורים כבר על היום הראשון. שיחות כיפיות. הליכה בנוף ארצישראלי ירוק. שמיים כחולים. טיפוס לחרבת חממה שעל הר מירון, ולינה ביער. ״מקלחת״ בקבוקים. שאריות של שקיעה על ההר. פתיתים עם עדשים. שועלים חמודים מסביב. שינה טובה. שועל אחד פחות חמוד שגנב לנו את כל הלחם מהתיק באמצע הלילה.

אנשים נחמדים מבית ספר שדה שהקפיצו לנו חלה בחינם. טיפוס מאומץ לכיוון פסגת המירון. נוף מרהיב מהפסגה, מפגש ראשון עם שני שביליסטים חמודים, הפסקת קפה נהדרת, חוויה די מושלמת. דרך נופית יפה מסביב לפסגה, ירידה מההר, נוף שמשתנה ומתייבש ונהיה פחות עץ ויותר שיח ועדיין ירוק ומאובק. גפנים ורועה צאן. כיף גדול של טבע. הפסקת צהריים מתחת לעץ מוצל ביום חם מאוד. נחמנים שמציעים לנו אוכל בסוף המסלול. עייפות פיזית כבדה. טפטוף של גשם שרבי. ״מקלחת״ בקבוקים. פתיתים עם בצל. תה, ושיחה מעניינת אל תוך הלילה. שועלים שמציקים לנו גם הלילה.

דפנה שמצטרפת, ונחל עמוד. ירוק ועשיר בצמחיה, הליכה דרך בולדרים. יום חם. נחל צלול וזורם, אני ממלא ממנו מים. רואים קצת אנשים. אנחנו מתרחצים באחת הבריכות הקפואות. הליכה בתוך הסבך, הליכה מעל הנחל, הליכה בחום ובצל שמתמעט. הפסקת צהריים מתחת לעץ, כשממש חם לי גם בצל. עינת מציירת את מייקה. מחליטים לחזור על עקבותינו. עוד רחצה בבריכה הקפואה. קפה שחור. עלייה בחזרה במעלה הנחל. אוכלים תאנים ישר מהעץ. באוטו של דפנה, שוטר מג״ב ממליץ לנו על מסעדת הארזים, נוסעים, ארוחת סוף יום מרהיבה ומפרקת. עייפות של יום ארוך. דפנה מקפיצה את עינת ואותי לגינוסר. דפנה ומייקה חוזרות הביתה. מקום לשביליסטים בקיבוץ, על הדשא, יש מזרונים, מאחורי הפאב, ליד מגורי התאילנדים. ממש חם גם בלילה. מקלחת במגורי התאילנדים. תחושת החופש שלי משתנה, אני מתחיל להרגיש קצת כמו תרמילאי זרוק בחו״ל. בירות בפאב, עשרה שקלים בהפי-האוור. שיחה מעולה ורגועה עם עינת. שינה על המזרונים בחוץ, בלי שק שינה כי כל כך חם.

יום מנוחה בגינוסר. יום של שלושים וחמש מעלות בצל, קמים מוקדם. לא עושים תוכניות ליותר משעה קדימה, בטלני הדהרמה. הולכים עם התיקים לחוף הפרטי של הקיבוץ. שקט ורגוע ואין אף אחד, שחפים, סירה עם לוגו של טורטית. רחצת בוקר בכנרת הנעימה. לחם עם חמאת בוטנים. הולכים למרכולית המופרטת, כדי להשאיר את התיקים למהלך היום, הם עושים פרצוף. שמעון, צעיר מהקיבוץ, עובר ומציע לנו להשאיר את התיקים בדירה שלו, משחררים ומשאירים. שואלים, מה יש לעשות פה, שמעון אומר, אין כלום, תלכו לים. הולכים לכנרת, הפעם לחוף הציבורי. כבר חם ממש, טבילה במים ומנוחה על החוף ושוב ושוב. מסתובבים בקיבוץ, מחפשים משהו לאכול, אין כלום. הקיבוץ נראה כמו אייטיז. פגישה מקרית עם שמעון, שמציע שנאכל בחדר אוכל. שמחים, מוצאים את עצמנו כמעט לבד בחדר אוכל ענק. אוכל טעים וטרי, מזגן, מנוחה. עינת מציירת. חוזרים למדשאה עם המזרונים, מנסים לישון בצל. חם ממש. עינת מעירה אותי ואומרת, בוא ניסע לטבריה למצוא בית קפה. יוצאים מהקיבוץ, פוגשים שני שביליסטים חמודים וסטלנים, שיחה קצרה ומצחיקה, והם מחליטים גם לבוא לגינוסר. אוטובוס לטבריה, מרכז העיר, בית קפה ממוזג. קפה קר, שיחה, התבוננות באנשים, קריאה, כתיבה. רוגע, כיף גדול. סיבוב בעיר היותר-עתיקה, ובטיילת שגם נראית כמו אייטיז. בורקסים. מונית משוגעת בחזרה לגינוסר. שקיעה על רקע בתי הקיבוץ. טבילה בחוף המקסים. אושר. נעים. שוב פוגשים את השביליסטים, ועוד בחור שמטייל באזור לבד. הדירה של שמעון ריקה, נכנסים ואוספים את התיקים. המדשאה שליד הפאב, חמשתינו מבשלים אורז ושעועית וקבנוס, בירות, תמרים מהעץ, עישונים, ומלא צחוקים. עוד בירות בפאב עם עינת. בהייה בכדורגל. קורס לישון.

התארגנות בארבע וחצי לפנות בוקר, יציאה לדרך בחמש, כי הולך להיות חם. הליכה בחושך על הכביש בדרך לצומת מגדל, והליכה בפחות-חושך דרך המטעים בדרך לארבל. זריחה. עלייה לכיוון המצוק, כלבים עצבניים. שעה של טיפוס קשה על הארבל. נוף דרום הכנרת שנפרש ככל שאנחנו עולים. המון זיעה, התנשפויות. פסגת הארבל, נוף מרהיב, בהייה על גינוסר שממנו באנו. ארוחת בוקר מול הנוף, השתרעות ומנוחה מענגת. חם מאוד. הליכה לכיוון טבריה, שכבר מתגלה מולנו. הנוף נהיה יבש וקצת קוצני, שיחה טובה על החיים, ירידה ועלייה לכיוון מצפה. הפסקה לקפה ולסברס שעינת קוטפת, יש זמן להירגע. שוב טבריה. מרכז העיר, אוכלים שווארמה ופלאפל. חזרה לבית הקפה הממוזג מאתמול כדי שוב לברוח מהחום. קפה קר, שיחה, התבוננות באנשים, קריאה, כתיבה. אחה״צ, חזרה לשביל ישראל. הליכה רגועה ורצופה דרומה, ביער שוויץ, על הרכס שמעל הכנרת. נוף יפהפה של הכנרת משמאלנו לאורך הדרך, כחולה ומהבילה, וכך גם השמיים. שיחה על דהרמה. רועה צאן. שמש שמתחילה לשקוע. ירידה לכיוון הכנרת, חושך, כנרת המושבה, כנרת הקיבוץ. התחלנו וסיימנו את ההליכה היום בחושך. מעבר ברפת, חקלאי שנבהל מאיתנו, אוסף ומקפיץ אותנו לרוב-רוי. אתר קיאקים ביום, מקום מפגש להיפים ארץ-ישראליים בלילה, אנשים נחמדים. אומרים לנו, תרגישו בבית. עינת ואני עייפים ומזיעים מהיום הארוך, קופצים מיד לרחצה לילית בירדן. חושך לגמרי, שקט וצרצורים של חרקים, עצים סוככים מעלינו, ואין אף אחד. קסם, שלמות. קצת הזייה. פתיתים ועדשים. נרדמים לצלילי הופעה של תיסלם מהקיבוץ הסמוך.

בוקר שנפתח בעקיצה כואבת מעקרב שחור שהתחבא במכנס שלי. רחצה של בוקר בירדן, שקט מואר ויפה כל כך, מרגיש כמו עולם אחר. קפה עם משפחת המתנחלים שישנה גם כן ברוב-רוי. שוב מים, ברווזים וצבי-ים. הליכה רגועה לצומת צמח. פלאפל לארוחת בוקר. הליכה רגועה חזרה, שיחה טובה. מים, מנוחה בשמש, ושוב ושוב. יום שישי, הירדן מתחיל להתמלא באנשים. אחה״צ, מתחיל ג׳אם סשן, מוזיקה טובה, כיף. הרבה אנשים, בירה, פיצות. אווירת פסטיבל, אנשים רוקדים. השמש שוקעת. בוהה במוזיקה. הרבה חיוכים. הג׳אם מתחיל להתפזר ולהירגע. עינת ואני נכנסים לסק״שים, מחליטים להגיע מחר עד יבנאל ולא עד עין-דור, ונרדמים כשהמוזיקה ברקע מהג׳אם וגם מפסטיבל בגדה השנייה של הירדן.

קמים שוב בחושך, מתארגנים ויוצאים לדרך. הליכה לאורך הירדן. נחל תבור. כשעוד מוקדם, בפינה נידחת על המסלול, פוגשים במקרה את פלג, חבר שלא ראיתי כבר שנה, ועוד חבר שלו, שיצאו לטייל וקמו הרגע מהשינה. שמחים להתראות, קפה וארוחת בוקר ושיחה כיפית על גדת הנחל. ממשיכים ביחד כדי לחפש מעיין נסתר. הליכה במעלה הנחל, הנוף משתנה ונהיה יבש בהרבה ועדיין ממש יפה. הליכות והפסקות נחמדות. חם, לפני הצהריים, אנחנו מוצאים סוף סוף את עין פטל, נביעה מקסימה שמוסתרת בתוך סבך של פטל ונענע. נכנסים למעיין ההו-כה-מרענן, תענוג גדול מאוד. נפרדים מפלג והחבר, עינת ואני ממשיכים לכיוון יבנאל. הליכה בשדות הלוהטים. מגיעים ליבנאל המקסימה. ביקור בבית הסבתא-דודה של עינת. אישה אדירה, אירוח מקסים, קפה ואוכל ועוגות, ובעיקר אינסוף סיפורים מרתקים מימים שכבר מזמן עברו. שנ״צ מעולה וממוזג. עוד קפה וסיפורים. עינת צריכה לחזור, ולי מתחשק יותר לילה בבית מאשר אירוח אצל מלאכים בעין-דור. אנחנו תופסים אוטובוס מיבנאל, ואחרי שבוע בשטח, חוזרים הביתה.

…