כפרים טבולים בשמן זית

[אחרי הודו ואתיופיה, כנראה שהייתי צריך חופשת חגים קצת פחות הארדקור. אז] יום אחרי שחזרתי מצפון אמריקה, עינת ואני ארזנו תיקים קטנים וטסנו ליוון.
הפעם הבחירה הייתה יותר בטיול רגוע, מאשר בהרפתקה. ובמובן הזה, יש סיכוי טוב שיוון היא אלופת אירופה: יש לה חופים מושלמים, אוכל נהדר, טבע מהמם, הרים נחלים ויערות, תושבים נחמדים עד מאוד, ואחלה מזג אוויר. הכל מאוד נוח ונעים, סוג של תאילנד אירופאית שכזו.
וכל הנעימות הזאת משאירה את התרמילאי שבי מבולבל משתי סיבות עיקריות: קודם כל, התרבות די מוכרת ודומה (למשל, זה המקום היחיד בעולם שבו המקומיים מדברים בקול יותר חזק מאשר התיירים הישראליים!), ובנוסף, מאוד קשה להתנייד בתחבורה ציבורית (כמו לכפרים שאוטובוס מגיע אליהם בערך פעם בשבוע).
אז התרמילאי שבי פשוט הפך לתייר: את ההרפתקה והגילוי התרבותי אני משאיר לטיולים הבאים ובינתיים נהניתי מהחופש ומהנופים ומהאוכל. והבעיה השנייה נפתרה באמצעות רכב חמוד ששכרנו, שבו נהגתי בכיף במשך לא מעט שעות, שרובן היו יפות עד מאוד, לרוחבה ולאורכה של הארץ המקסימה הזאת.

…

יוון היא ארץ די גדולה, שמחולקת למספר מחוזות שדי שונים זה מזה. מכיוון שטיילתי בה ברוגע במשך שבוע וחצי, אני לא מתיימר להכיר אותה במיוחד, אלא רק להביא כמה מהדברים שמשכו את תשומת לבי.

הדבר הבולט והמפתיע הוא היופי של הטבע היווני. התרגלנו לטוס למקומות רחוקים ו/או אקזוטיים בשביל נופים מרהיבים, אבל הם נמצאים גם בחלק הקרוב של אירופה. נהרות סופר-צלולים באלף גוונים של כחול, רכסי הרים מרשימים, ומצוקים נישאים עטופים בצמחיה שנשפכים לתוך חופי טורקיז מנצנצים. ויש גם ״אטרקציות״ – למשל המנזרים ״התלויים״ של מטאורה, מנזרים עתיקים שבנויים על צריחי גרניט ענקיים שמתנשאים מעל עמק רחב והיו באמת מהממים, ושווים כל סטייה בדרך. ובטרק יפה (לאגם הדרקון) בילינו את הלילה בבקתת מטיילים במעלה הרכס, מקום שהביא איתו את אחת השקיעות הכי יפות שראיתי, עם ערפילים שמכסים רכסי הרים אינסופיים שנפרשים עד האופק – והזריחה שם הייתה אדירה עוד יותר.

מעבר ליופי של הטבע, גם מאוד כיף ונוח לטייל ביוון. הכבישים טובים, האוכל נהדר, כל מקום הרגיש בטוח להפליא, והיוונים התגלו כנחמדים ומסבירי פנים. באופן כללי התיירות מאוד נוכחת, מה שהופך את המקומות למוכוונים טוב לתיירים, גם מבחינת השפה וגם מבחינת התנאים – פשוט קל להסתדר בכל מקום. אנחנו הגענו בסוף העונה, כך שהכל היה דליל יותר באנשים (ולכן לא דרש הזמנה של כלום מראש), וקצת קריר יותר, ורגוע.
גם היום, אחרי המשבר הכלכלי, יוון עדיין לא זולה ולא יקרה (כשכמו בכל מקום, יותר זול מחוץ למסלול התיירים) – אבל שווה גם לזכור שהטיול שאנחנו טיילנו היה מוכוון טבע וחופים, כך שההוצאות היחידות כמעט היו על לינה ואוכל ונסיעות. ההשפעה היחידה של המשבר שיכולתי לראות בעין של תייר, היא ההתרוקנות של הכפרים. חלק מהסיפור הוא שכשמשכורות התחילו להיחתך, הרבה מתושבי הכפרים נטשו, והלכו לחפש תעסוקה בערים. לכן נראה שרוב הכפרים שהגענו אליהם כבר היו כפרי תיירות (מקסימים ויפים), שנראה שעד לא מזמן באמת היו שם חיים פועמים, אבל מעט מאוד אנשים באמת גרים בהם כיום. מי שכן פגשנו בכל מקום היו בעיקר תיירים ישראליים (יש גם קצת תפריטים בעברית!) ונופשים יוונים – כולם (אומר הסנוב שבי) מהזן המאוד נחמד ונעים.

שווה לציין גם את האוכל, הו האוכל. הטעמים והגוונים מאוד מוכרים לנו, כי המטבח היווני מאוד קרוב לזה הישראלי, ולכן כמעט ולא הופתעתי. אבל כל מקום שהגענו אליו התפקע באינסוף ירקות ופירות פנטסטיים שרק מחכים שיקטפו אותם מהעצים, ואפשר לראות את הטבח שולף בבוקר במו ידיו דגים מהים הצלול, והגבינות המקומיות נהדרות – וכל ארוחה הופכת לכייפית במיוחד.

אז בסופו של טיול, כל אלו הופכים את יוון (לפחות את זו שאני חוויתי, בטיול די קצר של רכב ופינוק) פחות למקום של הרפתקאה, אלא למקום מצטיין של רוגע, ויופי, ופינוק.
היא קרובה, נעימה, ומסבירת פנים – וכשהכל מתובל בשמן זית טרי וריחני, אז מה צריך יותר?

…