כבר בהודו ובאתיופיה הרגשתי שקצת מיציתי את השטיק התרמילאי: להגיע למקום יפה ומעניין, ללכת למפל/מקדש/אגם הקרוב, לפגוש אנשים חדשים, לאכול לשתות להסתלבט, וכשה״אטרקציות״ המקומיות מגיעות למיצוי, לארוז את הדברים, להמשיך למקום היפה ומעניין הבא, ולחזור על הכל שוב. זה כיף, זה מרתק, זה זורם – אבל אחרי הרבה טיולים כאלו, מתחשק לי למצוא פורמט חדש לטיולים. כנראה לשהות יותר במקומות שאגיע אליהם, או פשוט לנוח ולספוג את האוויר בלי לחפש, מה אפשר לעשות. במסגרת חיפושי הפורמט, נבחר הקמינו דה סנטיאגו כהרפתקאה הבאה (ועליו יכתב בפוסטים הקרובים), אבל לפניו – שבוע של התפנקות ונופש בפרובאנס.
אני ועינת, בתי הארחה קטנים ורנדומליים, רכב שכור, כמה מקומות מסומנים על בגוגל-מאפס, ומינימום תוכניות קונקרטיות. עם כל ההקדמה הארוכה, זה לגמרי היה טיול טעימות של פרובאנס, כמו ממפים את המקומות שנרצה לשהות בהם מתישהו בעתיד. התחלנו באקס-אן-פרובאנס המקסימה, ואז לאזור הלוברון היפיפה והציורי, ומערבה לשדות הלבנדר והפרגים שסביב אביניון. משם נסיעה מזרחה לורדון הקניון עוצר הנשימה, ובחזרה לעוד יום במארסיי. הרבה נסיעות מהנות ברכב, בכבישים נעימים ומוקפים בירוק – לפעמים דרך הרים מיוערים, לפעמים דרך שדות, או נהרות. כמה טירות עתיקות. הרבה אוכל טעים, ובעיקר מאפים פנטסטיים, והרבה יין מוצלח, כי בכל זאת, פרובאנס. חופשה זוגית רגועה אך מתגלגלת – בכל יום קמים, ומחליטים מה מתחשק לנו לעשות, ואיפה אנחנו חושבים שנישן הלילה, כשהאטרקציות העיקריות הן נוף מטריף ואוכל ויין טעימים. מה צריך יותר מזה?
הכל כל כך יפה, ומטופח, וירוק, ורגוע. סוג של עולם מושלם, שבו הזקנים בכפר יורדים כל יום מהבית כדי לשתות קפה ולקנות את הכמה ירקות המבהיקים שיהפכו לארוחת הצהריים שלהם. שבו המכוניות חדשות ונוצצות ואף אחד לא מצפצף בכביש. שבו הנוף כל כך יפה, באופן רגוע, ולא מופרע על ידי בנייה ברוטאלית או סתם סימנים שאנשים משאירים – אלא ירוק עד לאיפה שהעין רואה, כשמדי פעם מבצבץ איזה כפר ציורי מאבן בין הגבעות או השדות.
(ובכן, כמובן שבילוי של שבוע בשבילים המתויירים של פרובאנס מוכר איזושהי אשליה, ושבשבוע אי אפשר באמת להבין כלום. אבל גם אם כן, זה עדיין הרושם שקיבלתי מטיול הטעימות שלנו.)
…
מה עוד אפשר לספר?
שבאופן לא מפתיע, היה מאוד קשה לתקשר עם הצרפתים. אפילו אלו שהם חלק מתעשיית התיירות, לא תמיד דוברים אנגלית, וכך גם התפריטים בכל מסעדה, למשל. אבל להסתדר אפשר בכל מקום.
שצרפת עדיין יקרה. גם ישראל יקרה לפחות באותה מידה, אבל בארץ אני לא מטייל כל היום, וזה כמובן עולה יותר כסף.
שהאוכל היה קצת פחות מרשים משציפיתי, אבל המאפים היו באמת אדירים, בכל מקום.
ושלהתפנק מדי פעם זה ממש כיף.
…
ובסופו של השבוע, טיסה ממארסיי לצד השני של צרפת, ומשם, ברגל, לחצות את הגבול אל ספרד.
…
הרפתקאות חדשות באיכות גבוהה 