בלקן, חלק א׳ [קורפו]: מרפסות, ועגבניות ומפרצים

כפר קטן במרכז האי קורפו. אנחנו יושבים עם קוסטאס ועם אבא שלו במרפסת שלהם, ומדברים, אלוהים יודע על מה. כבר כמעט סתיו וכמעט חושך, ואף אחד לא טורח להדליק אור, אז אנחנו יושבים וצוחקים. קוסטאס מוזג לכולם עוד אוזו, אבא שלו מספר ביוונית בדיחות גסות, מבסוט כמו נער, ומתרגם לנו אותן באנגלית מינימלית. והאמא המהממת כל הזמן מרחפת מסביב, מביאה סברסים חתוכים וגבינת פטה, ועגבניות שלא מהעולם הזה. קוסטאס עשה איזה תואר בתיירות ועובד בקזינו בבירה של האי (ותוך כדי משכיר גם לנו דירה מקסימה בכפר שלו), אז האנגלית שלו מצויינת, והאנרגיה שלו מדבקת. הוא גם נהנה לחלוק בידענות של מדריך טיולים סיפורים על קורפו ועל הכפר שלו, ובאותה מידה סקרן לשמוע מה יש לנו לספר.

אז העולם הוא כבר אחר, וכל הסיטואציה הזאת לא הייתה אצל מישהו מקרי מהרחוב אלא חלק מ-airbnb, אבל היום גם זה נדיר. וההבטחה לטיול קצת יותר איטי מתחילה משהייה של כמעט שבוע באותו כפר קטן וכמעט לא מתוייר, שנמצא באמצע קורפו ההררית – ולא על החופים כמו שאר הריזורטים. וזו הזדמנות טובה להרגיש קצת חיים אחרים.
לספוג את האווירה בשלושת בתי הקפה הצמודים – אחד לגברים המבוגרים שמשחקים בשרשראות תפילה וקפה שחור, השני למשפחות ועגלות הילדים שלהם, והשלישי לצעירים שמגיעים עם האופנוע. להביט בזקנות שמפטפטות במרפסות ובגינות. לקנות כל יום במכולת המקומית שמוכרת חצי כיכר לחם ועגבניות במגוון צבעים וגדלים ובטעם נפלא. לאכול את האוכל שמגיע ברובו מהחצרות ומהשדות שמסביב, שמן זית ודבש וביצים שההורים של קוסטאס מביאים לנו בכל בוקר, והחסות והזיתים והפירות. או אפילו לבקר באיזה אירוע משונה שבו כל הכפר מגיע לאיזו חגיגה עם משלחת סרבית שבאה לבקר, כולל ריקודים מצחיקים ומנגל היסטרי.

עינת ואני יושבים בכל יום במאפיה שעל הרחוב המרכזי, מתבוננים באנשים ונהנים. ובכל יום, איזו גיחה רגועה לאיזה חוף, כי המפרצים בקורפו יפים כמו בתאילנד, רק רגועים בהרבה, או לאגם עם מלא פלמינגואים, או לטפס על איזה הר קטן, או סתם להסתובב בדרכים בין אינספור עצי הזית, ולעצור לקפה בנופים מקסימים. ובשאר הזמן, קריאה וכתיבה ובישול ומנוחה, ריסט עדין לקצב אחר של חיים.

ואני שואל את עצמי, למה לטוס לתאילנד או לקריביים, אם במרחק של שעת טיסה מהארץ יש מקומות כל כך יפים, עם חופים מושלמים ונופים נהדרים, אנשים סופר-נחמדים, מחירים זולים, ואוכל מהאגדות?
ובאותה הנימה, למה לא להמשיך ולשהות בתוך התענוג הזה?
אבל הדגדוג לטיול ולהרפתקאה מקבל את המקום שלו, וביום שמשי אנחנו עולים על מעבורת, ותוך שעה של הפלגה מקסימה, אנחנו עוגנים באלבניה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אירופה, בלקן, יוון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s