תאילנד, חלק א׳: אולי נפליג לאיזה אי

אז מה השתנה מאז החו״ל האחרון שלי, בסוף 2019? בעיקר – שנתיים ומשהו של קורונה, ובן מהמם שנולד. תירוצים טובים להפסקה מטיולים בעולם. וכשהגיע הזמן לחזור לטייל, לשלושה שבועות בתאילנד, גיליתי שהקורונה לא ממש שינתה את עולם התיירות – אבל שלטייל עם ילד מתוק בן שנתיים וקצת, זה כמובן סיפור אחר לגמרי.

…

הטיסה לתאילנד הייתה כמובן קשוחה, אבל בסוף הגענו ללילה בבנגקוק. וברגע שיצאתי עם נועם מפתח המלון כדי לחפש דברים טעימים לאכול, נזכרתי כמה אני אוהב את העיר הזאת: הריחות המטריפים של סירי תבשילים ומים עומדים וקטורת וגריל פחמים ועשן מכוניות, הדוכנים בכל פינה, האורות והצלילים, הכל פשוט היכה בי ברגע. והייתה התחושה הזאת של, היי, חזרתי למקום מוכר ואהוב, והפעם גם הבן שלי חווה את זה איתי, דרך העיניים הקטנות והסקרניות שלו.

…

המסע המשיך עם עוד טיסה לאיים, מעבורת לקופנגן, וטוקטוק לצ׳לוקלום, בצפון הרגוע של האי. אנחנו מגלים שאנחנו הולכים לגור עכשיו שבוע בבית מקסים מוקף בג׳ונגל, שנמצא ממש דקת הליכה מהחוף – ואיזה חוף מושלם זה! כמו בסיפורים: מים כחולים ירוקים, חול דק ונעים, דקלי קוקוס שנותנים צל, ומפרץ רחב שמוקף בהרים ירוקים. וכל האזור משובץ באנשים שנראים מעניינים, ורגוע לגמרי. בשלושה רחובות שליד החוף יש את כל מה שאנחנו צריכים, שזה אומר שלל מסעדות חוף מעולות וזולות, דוכני שייקים, ומכולת. יש גם כמה מועדוני צלילה, מכוני מסאז׳, דוכני קנאביס (עכשיו זה חוקי!), ועוד בסגנון – אבל אפילו לאלה אנחנו לא מגיעים. כי הסדר יום שלנו הוא פשוט: ארוחת בוקר במרפסת מוקפת הצמחיה של הבית, חוף, ים, שייק פירות, ים, ארוחת צהריים מעולה, שנ״צ, איזה טיולון בסביבה, עוד ביקור בחוף, ארוחת ערב נהדרת, ונועם הולך לישון, ואנחנו קוראים ושותים בירה. ככה בערך כל יום, ואם עד עכשיו חשבתי שאני לא בנאדם של חופים, אז הסתבר לי שפשוט הייתי צריך להגיע לחוף הנכון, ובעיקר עם האנשים הנכונים. וקצת קשה לי לעזוב את זה.

…

מה שכיף באזור צ׳לוקלום בקופנגן, הוא שכרגע הוא ברמת התיירות המדוייקת לי. לפני שנתיים בערך נסלל לשם כביש טוב, ומאז האזור הפך להיות הרבה יותר נוח – אבל עדיין שמר על הוייב הרגוע שלו, על השפיות של מקומות הלינה, על האווירה הנינוחה והמחירים הנמוכים במסעדות, ובעיקר על האופי של האנשים שמגיעים לשם, שלא מגיעים להתפנק באיזה ריזורט מוגזם, אלא פשוט להנות מחופים מושלמים.

…

אחרי שבוע אנחנו עולים על מעבורת בחזרה לקוסמוי, לכמה ימים של פינוק בריזורט וילות. אנחנו נכנסים לוילה מושלמת, שיותר גדולה מהבית שלנו, ובעיקר עם בריכה פרטית במרפסת שצופה אל הים וההרים והזריחות, וזה כיף פשוט להתפנק ככה בלי הרבה מטרה.

כשאנחנו כבר יוצאים מהוילה ויורדים לאזור החוף, זה כבר פחות נעים, כי זה דורש מעבר באזור התיירות המוגזמת, שכולל ברים מפוקפקים, חנויות שמוכרות שטויות, ומוכרים תאילנדים שמדברים עברית. החופים עצמם עדיין מוצלחים, גם אם שונים מאוד – כי כל החוף תפוס לטובת מסעדות או ריזורטים. ואני חושב על המעבר מסיני לאילת: איך יכול להיות שהים הוא אותו ים, אבל ההרגשה שונה לגמרי? זאת אומרת, זה די ברור, שבלי תיירות יתר בקוסמוי היה הרבה יותר קשה להגיע לחופים קסומים בקופנגן.

אז כנראה שמה שנותר זה לבחור את המקום שעושה לך טוב באותו הרגע.

…