לאוס.
היומיים הראשונים שלי פה עברו בשיט מקסים על נהר המקונג, מצפון תאילנד אל עבר הבירה העתיקה. יומיים של מים רגועים, אינסוף גבעות ירוקות-עד, כפרים קטנטנים על גדת הנהר, אף חוט חשמל ברקע, ואחלה חברה.
אני חושב שזאת אקספוזיציה טובה.
כי בעיניי, לאוס, על נופייה, האנשים המקומיים, התרבות, והקצב שלה, מאוד מזכירה את צפון תאילנד. אבל האנשים שמגיעים לפה לטייל שונים: בהכללה גסה, אנשים עם יותר זמן פנוי, עם קצב יותר איטי, ועם ראש קצת יותר פתוח. ובשלב הזה של הטיול שלי, אחרי שקצת שבעתי מנופים ומקדשים, האנשים הם העיקר.
…
לואנג פרבאנג.
עיירה קטנה, ציורית, תיירותית, מקסימה, יושבת על מפגש נהרות, וההשפעה הצרפתית עליה ניכרת בהרבה תחומים, מסגנון הבנייה ועד האוכל. ומצאתי את עצמי מסתובב עם החבר'ה שהגיעו איתי לפה בסירה, אם זה למפלים המדהימים שמסביב, לשקיעות המטורפות, לבאולינג באמצע הלילה (כי זה המקום היחיד [!!!] שפתוח אחרי חצות), או סתם לסרט ובירה כל ערב.
…
מואנג נוי.
כפר קטנטן בצפון לאוס, שהדרך היחידה להגיע אליו היא בסירה, אין שום דרך סלולה שמובילה אליו, וכמובן שגם אין בו רכבים. שקט. ירוק. רגוע. אני יורד מהסירה עם כל הציוד שלי, ועולה אל הכפר. ואז, ממרפסת מעליי, אני שומע בחורה במבטא צרפתי מוזר, "היי מאן, דו יו פליי דיס גיטאר?", היא אומרת. בטח, איזו שאלה. אני עולה לגסטהאוס ופוגש את מייק וג'ולי ופגי ויונתן, שרועים בנחת על הערסלים, כשברקע עצי הקוקוס וההרים הירוקים. אני נשאר. רגוע, רגוע, רגוע. טיולים בכפרים באזור, ולהרים שמסביב, או לדיג על הנהר. ואוכל מקומי מעולה. באמת שקשה לעזוב.
…
ואנג וייאנג.
בעיקרון, עיירה קטנה שממוקמת [זהירות, מוטיב חוזר] על נהר רגוע ומוקפת בהרים קראסטיים ירוקים ומרשימים. ויש פה לגונה כחולה יפהפיה, ומערות שאפשר ללכת בהן שעתיים ולא להגיע לסופן, אבל מה שמייחד אותה הן שתי אטרקציות מערביות והזויות להפליא.
הראשונה היא ה"טיובינג": אתה שוכר אבוב, ושט להנאתך על הנהר, עד שבארים שבנויים על גדתו "דגים" אותך אליהם, לתוך מסיבה מוטרפת. שמש, בירה, וויסקי מקומי, המון אירופאים שיכורים שרוקדים ומציירים אחד על השני בטושים, וקופצים לתוך המים מאומגות וממקפצות. באמת טירוף.
ואחרי שעייפתם מהטיובינג, אפשר לנצל את האטרקציה השנייה: מסעדות שמקרינות פרקים של "פרנדס" ברצף ובלופ, כל היום. ויש גם אלטרנטיבה, שהיא אותו קונספט, רק עם פרקים של "פמילי גאי". באמת, באמת.
ואם מוסיפים את החבורה הכיפית שביליתי איתה פה, בגסטהאוס על גדת הנהר עם מרפסת והרים שמשקיפים מלמעלה, אפשר להבין למה כבר עבר שבוע, ואני עדיין בואנג וייאנג.
…
לאוס.
בינתיים.
כיף.
…
הרפתקאות חדשות באיכות גבוהה 